לאור מצוקת הקרקע לקבורה במדינת ישראל והצורך החיוני  לעבור למתכונת של קבורה בקומות נבחנת  במינהל אפשרות להקמת בית עלמין ארצי אחד או יותר  שישמשו לקבורת שדה, בעת  שיתר בתי העלמין בארץ יעברו למתכונת של קבורה בקומות.

בימים אלו מבצע המינהל  סקר לאיתור שטח לבית עלמין גדול או שניים בשטח של 500 עד 1000 דונם. 

עד כה אותרו במסגרת הסקר 8 אתרים מתוך מכלול האתרים האפשריים – במחוזות ירושלים חיפה דרום ומרכז.  הסקר יבדוק השלב הבא את האתרים לעומק בהיבטים הסטטוטוריים והקנייניים וכן יבדוק נושאים של מגבלות נגישות תכניות ושימושי קרקע בסביבת אתרים אלו.

מתוך שמונת האתרים יבחרו בסופו של דבר אחד או שני אתרים ובהם יבוצע קדם תכנון למטרת הקמת בית העלמין

בית העלמין שיוקם  יתן מענה לכל אותם מקרים בהם  בהם משפחת הנפטר תרצה בקבורת שדה  במקום  הקבורה בקומות שתוצע בבית העלמין המטרופוליני באזור מגוריו של הנפטר. 

בית העלמין שיבחר יהיה נגיש מבחינת דרכי תחבורה   (רכבת ישראל / כביש חוצה ישראלׂ במטרה להקל על קרובי המשפחה שיבקשו לבקר את יקירם.

מדוע חשוב  לעבור לקבורה בקומות?

משאבי הקרקע והשטחים הפתוחים במדינת ישראל, הינם משאב הולך ונעלם. כל פיסת קרקע מנוצלת בצורה זו או אחרת למטרות פיתוח שונות וכך הופך משאב הקרקע ליקר ערך וליקר המציאות.                                                                                                                                                       

על מינהל מקרקעי ישראל, המנהל את מירב קרקעות המדינה, מוטלת החובה להביא לניצול עתודות הקרקע שברשותו, באופן מושכל ויעיל, על מנת לאפשר לכמה שיותר שטחים להשאר פתוחים ובלתי מופרעים על-ידי בינוי. יזום וקידום התכנון של איזורים המיועדים לפיתוח, צריך להביא למיצוי מקסימלי  של שימושי הקרקע המתוכננים בכל אתר.                                                                                                        

מבין השימושים זוללי הקרקע, כולנו מכירים את בית העלמין. ביחוד באיזורים מטרופוליניים, משתרעים בתי העלמין על מאות דונם. בניגוד לשימושי קרקע אחרים הניתנים למיחזור, הרי שאת יעודם של בתי העלמין לא ניתן לשנות, מסיבות הלכתיות ומסורתיות.                                                                      

 נתונים מספריים

שיעור צריכת הקרקעות למטרת הקמת בתי עלמין, הוא נתון מדאיג. מדי שנה מוקצים  150-170 דונם לקבורת כ- 35,000 נפטרים. בית עלמין המשתרע על  300 דונם נטו, גוזל, (עקב שטחי ההפרדה הנדרשים מסביבו על פי חוק התכנון והבניה) עוד כ- 600 דונם נוספים.   בכדי להבטיח חלקות קבר לאוכלוסיית איזור המרכז, המונה כיום למעלה מ-2 מיליון נפש,  בשיטת הקבורה המקובלת, נזדקק לכ-26 בתי עלמין, דהיינו כ-24,000 דונם. לשם המחשה, שטח זה דומה לשטחה של העיר תל-אביב, מהירקון ועד יפו ומהים ועד רמת גן.                                                                

 כיצד ניתן להתמודד עם הבעייה?

ראשית, עלינו להכיר בעובדה שאבותינו כבר בימי הבית השני נהגו להטמין את מתיהם במערות קבורה ובכוכים, ולאסוף את עצמות הנפטרים לתוך גלוסקמאות. אתרים כמו בית שערים וקברי הסנהדרין, הינם רק חלק מהדוגמאות היפות שמהן ניתן ללמוד כיצד להתמודד עם מצוקת הקרקע. כיום, בעולם כולו, לרבות בבתי עלמין יהודיים בתפוצות, נהוג לקבור מתים  בקומות                                                                                                                                                 

עד היום, הוקצתה הקרקע לקבורה במדינת ישראל בדמי חכירה סמליים, לטווח של 999 שנה. לו היו כוללים בחישוב  עלויות הקבורה גם את ערך הקרקע, היחס למשאב זה היה משתנה מן הקצה אל הקצה, בדיוק כשם שהיום יש ערך לקרקע שהיא שטח פתוח, חקלאית, נופית או מיוערת, ובודאי – לקרקע שיעודה הוא מגורים תעשיה או תיירות.       

שיטות לקבורה רוויה  

בארץ פותחו מספר שיטות:                                                         

קבורה זוגית, בשיטה זו  נקברים בני זוג אחד מעל השני ובכך משיגים מיידית חיסכון של 50% בשטח                                                                                                                             

קבורה בקומות - שיטת קבורה המבוססת על הקמת מבנים  בני שלוש קומות או יותר, ובתוכם  "כוורות" לקבורת הנפטרים.                                                                                                                         

קבורה רבת נדבכים - בדומה לקבורה בזוגות, באמצעות חפירת בור עמוק מאוד, ניתן להטמין מספר נפטרים בני משפחה אחת, זה מעל זה, תחת מצבה משותפת אחת                                                                                      

קבורה רמה-   שיטה המאפשרת קבורת שדה או בזוגות, ולאחר מכן יצירת משטחי קרקע מלאכותיים על גבי עמודים, מעל המשטח הראשון. שיטה זו מאפשרת פיתוח בשלבים, ומקילה על קצב הוצאות הפיתוח.                                                   

השיטות שנימנו לעיל, נבדקו ואושרו על-ידי הרבנות והרבנים הראשיים, לאחר שהותאמו לדרישות ההלכה היהודית.                                                                                     

יתרונות הקבורה בשיטה רוויה

הקמת אתרים קומפקטיים לעומת משטחי ענק אינסופיים הקיימים בקבורת השדה המקובלת.  

ניצולת הקרקע של פי ארבעה ויותר מקבורת שדה בה ניתן להכיל עד  230 קברים לדונם.  בקבורה רוויה ניתן

להגיע לצפיפויות של 1000-1500 יחידות קבר לדונם.

מתחם הקבורה הינו מקורה מוגן מפני השמש, הגשם והרוח.                                                            

מקל על ההתמצאות במרחב בית העלמין בחיפוש אתר הקבר.               

קיצור מרחקי הליכה מהחניה אל הקבר.                                            

אפשרות להתייחדות של קרובי הנפטר עם יקיריהם באופן יותר אינטימי.               

ישנם פתרונות הלכתיים לקבורה הרוויה, מאפשר הטמעת השיטה הרוויה בקרב מגוון רחב של קבוצות אוכלוסיה במדינת ישראל. 

חיסכון של עד 90% בעלות המצבה: בשיטה הזוגית ורבת הנדבכים, משמשת אותה המצבה לשני נפטרים ויותר. בשיטת הקומות, גודל המצבה הוא פחות ממחצית מגודלה של מצבה הנהוגה בשיטות הקבורה המקובלות היום.                                          

סך עלויות הקרקע, הפיתוח והקבורה ליחידת קבר, נמוך יחסית לקבורת שדה.   

תכנון והקמה של בתי עלמין בשיטה רוויה                                                                                

במדינת ישראל ישנם ניצנים ראשונים של הקמת אתרים לקבורה בשיטה רוויה: בקרית שאול, בחולון, בהר המנוחות, ובבית העלמין בחיפה, מיושמת השיטה הלכה למעשה, והציבור מראה נכונות לקבל את השיטות החדשות לקבורת יקיריו.              

האגף לתכנון ולפיתוח במינהל מקרקעי ישראל, נרתם אף הוא למאמץ, וקידם מספר תכניות לקבורה בקומות: הרחבת בית העלמין הר המנוחות בגבעת שאול בירושלים, תכנון והקמת בית העלמין בתל-רגב למטרופולין חיפה, ובית העלמין האלטרנטיבי בבאר-שבע.

כמו כן שוקד האגף על הכנת תכנית לבית העלמין העתידי של מטרופולין תל-אביב והמרכז, באתר המחצבות הנטושות בברקת. בית עלמין זה, ישמש את תושבי המטרופולין לטווח ארוך, לאחר שיתמלאו האתרים הקיימים בירקון, בקרית שאול ובחולון

בתכנון האתר, מיושמות שיטות הקבורה החדשות, בשילוב עם פיתוח, גינון, יצירת נגישות נוחה לאתר תוך ניצול צירי תנועה וצמתים, לאורך כביש חוצה ישראל וכבישי הרוחב, וכן קיצור דרכי הגישה  אל הקברים עצמם.                                                                                                                            

התכנון משיג למעשה שלוש מטרות עיקריות:

ניצול מושכל של הקרקע ע"י הקמת אתר בשטח פגוע  עם טופוגרפיה לא רגולרית, במקום על שטחים מישוריים ופתוחים. ע"י כך, ישוחררו קרקעות לפיתוח במרכז המטרופולין.

חיסכון בתשתיות, ע"י ניצול היתרון לגודל.

שיקום המחצבות הנטושות, באמצעות שינוי יעודן לבית עלמין, ויצירת פארק קבורה, אשר,  על אף הנסיבות הקשות, יהיה נעים יותר לבקר בו.                                                  

עתידנו ועתיד ילדינו והדורות הבאים, תלוי באופן שבו נתייחס לחלקת הארץ הקטנה שלנו. יותר משמשמשים בתי העלמין את המתים, משמשים הם את החיים. על-כן, שומה עלינו לשמור לנצל כל פיסת קרקע בצורה מיטבית, על מנת שהדורות הבאים יוכלו להמשיך לחיות בארץ  בתנאים ובאיכויות שמהם אנו נהנים כיום.