חוזה החכירה הנחתם במגזר העירוני הינו ל-49 שנים.
יובל החכירה הוא המועד בו מסתיימות 49 השנים של תקופת החכירה המקורית.
קביעת "יובל" החכירה לתקופה של 49 שנים מבוססת על האמור בספר ויקרא
פרק
כה", פסוקים ח'-י"ג:
"וספרת לך שבע שבתות שנים שבע שנים, שבע פעמים ויהיו לך ימי שבע שבתות
השנים תשע וארבעים שנה..... בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו".
החכרת הקרקע נקבעה אפוא ל-49 שנה. בתום תקופה זו אמורה הקרקע לחזור
למינהל מקרקעי ישראל.
בעניין זה אימצה מועצת מקרקעי ישראל כמה
עקרונות:
 זכותו
של החוכר המקורי להמשיך בחכירה בתנאי שיעמוד בכל תנאי החוזה.
התנאים לחידוש
חוזי החכירה לתקופה נוספת של 49 שנים יהיו עפ"י
 הכללים הנהוגים בשעת
החידוש.
עם זאת רשאי המינהל לא להאריך את החכירה
או לקבוע תנאים מיוחדים לתקופה
החדשה במקרים מסוימים, ובמיוחד אם
החוכר
הפר את החוזה.
הקרקע דרושה
למטרה ציבורית.
החוכר הוא
"נתין זר" או מי שהאמנה עם קק"ל מגבילה את המינהל
בהתקשרות עמו.
החוכר בעל
חובות עבר.
בעת חידוש החוזה החוכר יכול לבחור:
להמשיך בתשלום דמי חכירה שנתיים או להוון
את הנכס.
בבניה רוויה ונמוכה למגורים, שיעור ההיוון יהיה עפ"י האמור
בהחלטת המועצה, ולא יעלו על % 5.5 משווי המקרקעין
עפ"י אומדן טבלאות העזר.
דמי החכירה השנתיים הינם כמפורט
בדמי חכירה שנתיים או היוון במגזר העירוני.
|
|
מועצה
